מי שמתחתן בחתונה יהודית דתית, גם חייב להתגרש בבית דין רבני.
אין אופציה אחרת. למעשה, בישראל, גם זוג יהודי שהתחתן בטקס אזרחי, חייב לעבור ברבנות כדי להתיר את הקשר.
כאשר הגירושין נעשים כחלק מרצון משותף של בני הזוג, בדרך כלל העובדה שההליך מתנהל בבית דין רבני, לא מעוררת בעיות מיוחדות. אך יש מקרה אחד בו הזירה הזו משליכה על ההליך המשפטי: סרבנות גט.
מהי סרבנות גט
על פי ההלכה היהודית לא ניתן להתיר נישואין בכפיה, בסופו של יום אם אחד מבני הזוג לא מוכן לסיים את הנישואין, בית הדין אינו יכול לכפות עליו. כלומר, אם בן הזוג הסרבן הוא גבר.
במקרה שהאישה היא הסרבנית ובית הדין מצא שאין מקום לשלום בית, הוא יכול במקרים מאוד נדירים להתיר לו להינשא עם אישה נוספת.
מדובר במצב משפטי סבוך אך מעניין, סיום נישואין בהליך משפטי לא דתי מתאפשר גם כאשר רק צד אחד רוצה לסיים את הקשר.
בהלכה האופציה הזו לא קיימת, לכן גם במצבם בהם בית הדין השתכנע שהפתרון הכי נכון הוא לסיים את הנישואין, אם הבעל לא מוכן לעשות זאת באופן אקטיבי, לא ניתן לסיים את הנישואין.
אמנם, החוק העניק לבית הדין אופציה להפעיל סנקציות כנגד סרבני גט, הן במישור הכלכלי והן סנקציות כמו החרמת רישיון נהיגה ודרכון ובמקרה של סרבנים עיקשים במיוחד גם מאסר ממושך.
יש מקרים בהם בעלים סרבנים שהו בכלא, אך הנשים שלהם נותרו עגונות.
בעיה שמפריעה יותר לנשים
מטבע הדברים במרבית המקרים היותר קשים של סרבנות גט, הצד המעוגן לנישואין כנגד רצונו הוא הצד של האישה.
העובדה שבית הדין לא יכול לתת לנשים היתר מיוחד, כמו גם העובדה שלנשים יש 'שעון ביולוגי', הופכת את הבעיה הזו לשגורה יותר עבור נשים.
עבור נשים מהמגזר הדתי או המסורתי הבעיה הזו חמורה במיוחד, כי בסט הערכים שלהם ובחברה בה הן פועלות, הבאת 'ממזר' לעולם או ניהול קשר מקביל לנישואין אינה אופציה.
קראו גם: פתיחת תיק גירושין
